ארבעה חודשים לאחר הופעתה של מגפת הקורונה, נדמה היה כי ישראל הצליחה לשלוט בגל הראשון. אולם עם החזרה לשגרה התברר כי חלה החמרה משמעותית ברמת התחלואה, והיקף ההידבקויות הגיע לאלפי נדבקים מדי יום.

שלושת הציוויים שהפכו לסיסמת התקופה – עטיית מסכה, ריחוק חברתי והיגיינה נשחקו, ולדעת גורמים מקצועיים אינם מספקים מענה מלא לעצירת התפשטות המגפה. בהקשר זה עולה הצורך לדייק את אחד הציוויים המרכזיים: לא עוד “היגיינה” כללית, אלא ניקיון וחיטוי שיטתי ומוגבר במקומות העבודה ובמרחב הציבורי.

מרחבים מרובי מגע – מוקד הדבקה מרכזי

מדינת ישראל היא מדינה צפופת משתמשים, שבה מאות אלפי ואף מיליוני בני אדם חולקים מדי יום, לאורך שעות רבות, אלמנטים מרובי מגע ונגיעות ידיים – הן במרחב הציבורי והן במקומות העבודה.

 
ארגוני בריאות מובילים בעולם, ובהם ארגון הבריאות העולמי (WHO), המרכז האמריקאי לבקרה ומניעת מחלות (CDC) ומשרדי בריאות במדינות שונות, מצביעים על כך שמשטחים מרובי מגע (High Touch Areas / Frequently Touched Surfaces) מהווים גורם משמעותי בהעברת הנגיף.

בין האלמנטים הללו ניתן למנות: ידיות דלתות, מתגי חשמל ומעליות, מעקות באוטובוסים וברכבות, חדרי שירותים, חדרי ישיבות, משטחים ציבוריים במשרדים, בבתי חולים, במסעדות, בתחנות תחבורה ציבורית, במתקני משחקים – ובכל מקום שבו מגע אצבעות ידיים פוגש מגע של אדם אחר.

ניקיון וחיטוי – פעולה פשוטה, אפקטיבית והכרחית

הפתרון נמצא בפעולה פשוטה אך סיזיפית: ניקיון, חיטוי, ניקיון, חיטוי.

למרבה הצער, בתקופה זו המרחב הציבורי והמרחב הפרטי-מוסדי-עסקי בישראל אינם נקיים דיים. חללים, מתחמים ואזורים ציבוריים רבים סובלים מהזנחה, וחוסר ניקיון זה מהווה גורם מאיץ בהתפשטות המגפה.

בנוסף, ההנחיות שנקבעו במסגרת “התו הסגול” אינן עוסקות באופן מפורש ברמת הניקיון הנדרשת, ואינן נמדדות או מבוקרות על פי אמות מידה מקצועיות של ניקיון וחיטוי מרחבי.

כענף ניקיון מוסדר, מקצועי ובעל ידע מצטבר, קיימת ההבנה כי חוסר ניקיון וחוסר מודעות לניקיון מהווים מנופים מרכזיים להתפשטות הקורונה.

פערים בשטח – ממוסדות חינוך ועד תחבורה ציבורית

בבתי הספר לא נוספה תשומת ניקיון משמעותית, המסעדות אינן נקיות יותר, מקומות העבודה, תחנות האוטובוס והרכבת - כולם ממשיכים לפעול ללא הגברה שיטתית של פעולות ניקוי וחיטוי, חרף הסיכון הבריאותי.

מציאות זו מחייבת שינוי תפיסתי: ניקיון אינו פעולה שולית - אלא רכיב יסוד במערך ההגנה על בריאות הציבור.

ניקיון כקו הגנה לאומי

בדומה לתקופות של התמודדות עם פיגועי טרור, שבהן גויסו מאבטחים לביצוע סריקות במרחב הציבורי ויצירת תחושת ביטחון והרתעה כך גם בתקופת “פיגועי הקורונה” נדרש גיוס מאסיבי של עובדי ניקיון מקצועיים.

עובדים אלו, באמצעות חומרי ניקוי וחיטוי ייעודיים, יכולים להסיר את דגירת הנגיף מאותם משטחים מרובי מגע ולצמצם באופן משמעותי את פוטנציאל ההדבקה.

מהלך כזה, לצד תמריצים לעסקים ולארגונים לחיזוק מערכי הניקיון, יאפשר שמירה על בריאות העובדים, הבטחת רציפות תפקודית ותרומה ממשית לבלימת המגפה.

גם פתרון בריאותי וגם פתרון חברתי-כלכלי: אוכלוסיות עובדי הניקיון, מהאוכלוסיות המוחלשות במשק, הן בין הנפגעות המרכזיות של המשבר הכלכלי. רבים מהם מצאו עצמם ללא עבודה וללא ביטחון תעסוקתי דווקא בתקופה שבה כישוריהם, ניסיונם ותרומתם חיוניים מאי פעם. הגברת פעולות הניקיון והחיטוי תחזיר אלפי עובדים למעגל התעסוקה, תחזק את המשק ותתרום לבריאות הציבור.

כולם מרוויחים מדינת ישראל תהיה נקייה יותר. המודעות הציבורית לניקיון וחיטוי תתחזק. ביטחון האזרחים במענה הבריאותי והכלכלי יגבר. ואלפי עובדי ניקיון ישובו לעבודה משמעותית.

זהו מצב של “זה נהנה וזה לא חסר" - פתרון פשוט, ישים והכרחי.